הבחירה שבחיינו
גד מאיר שמחוני
שתי נקודות חשובות מלוות אותנו בפרשות השבוע של השבת שחלפה ושל זו שתבוא.
שתי הנקודות הללו עוסקות בדרך החיים שעלינו לכוון את עצמנו אליהם ודרכם נוכל להגיע אל התוצאות הטובות ביותר שניתן להשיג.
בפרשת כי תבוא, באמצעם של התוכחות בפסוקים מ"ז - מ"ח מובא שכל הרעות הנוראיות הללו שאנו מקבלים נובעים רק מנקודה אחת בלבד: מז תחת, אשר לא-עבדת את-יהוה אלהיך, בשמחה, ובטוב לבב--מרב, כל. מח ועבדת את-איביך, אשר ישלחנו יהוה בך, ברעב ובצמא ובעירם, ובחסר כל; ונתן על ברזל, על-צוארך, עד השמידו, אתך.
לכאורה אנו משייכים זאת לגלות, לרדיפת הגויים אותנו ולא משייכים זאת לחיים שלנו, לחיים ביום יומיים שאותם אנו חיים, ולא היא, מדובר כאן על כל אדם ואדם בנפרד, ולאו דווקא עלינו כעם. אמנם ניתן לראות את המאקרו על העם כולו, אבל אנחנו נתמקד היום במיקרו הקטן שלנו בביתנו הקט.
לעבוד את ה' בשמחה היא הדרישה של ה' אלינו. המילה המרכזית היא השמחה. מי שאינו נוהג כך חייו מרורים, חייו קשים והעצבנות היא בת הלוויה שלו לכל אורך הדרך. אנחנו שונאים את העצבנות, אבל איננו משתלטים עליה. אנחנו נותנים לה לשלוט בחיינו והיא בדיוק המשמעות של לעבוד את אויבנו. העצבנות היא האויב הגדול ביותר של האדם – היא גורמת לו לכל המחלות הנוראיות ביותר החל מדיאליזה וכלה בסרטן על סוגיו השונים, החל מאלימות ולכה בהתקפי לב ואבוד השליטה המוחלט על השכל והמחשבה, דבר שאנו מכנים התמוטטות עצבים או אירוע מוחי. את כל המחלות הללו אנו מביאים על עצמנו במו ידינו. וזו המשמעות של פסוק מ"ח לעבוד את אויבינו אשר שולח בנו ה' ברעב ובצמא, כי אנו רעבים וצמאים לשלווה ולשמחה ואינה עמנו, בעירום ובחוסר כל, כי אנו עומדים מול כל מי שאנו נלחמים בו עירומים וחשופים, ובהפסד טוטאלי של כל מה שאנו רוצים להשיג ולא משיגים זאת. ומעל לכל העצבנות הזאת והמתחים שולטים בנו ולא אנו בהם והם כעול ברזל על צווארנו. ובסופו של דבר אנו הם המושמדים ולא אויבינו.
אז מה הרווחנו בזאת?
מאומה!
לעומת זאת, אם ניקח את חיינו מתוך שמחה, ונראה את היפה והטוב שבעולמנו חיינו יהיו שונים לחלוטין וההצלחה תבוא בכמות רבה ובאיכות גבוהה כל הזמן.
זה מביא אותי אל פרשת השבוע הבא שבה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים שמסכמים את פרק ל' כולו: יט העדתי בכם היום, את-השמים ואת-הארץ--החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך. כ לאהבה את-יהוה אלהיך, לשמע בקלו ולדבקה-בו: כי הוא חייך, וארך ימיך--לשבת על-האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב, לתת להם. {פ{
ה' נותן בפנינו את כל האפשרויות, את החיים וגם את המוות, את הטוב וגם את הרע. ה' אינו מכתיב לנו את מה עלינו לעשות ללא מחשבה, ה' מחייב אותנו לחשוב. להתעמק במחשבה על הדרך בה אנו הולכים ולהחליט את ההחלטות שלנו בעצמנו. ה' מציע לנו לבחור בחיים, אך מאחר ואיננו יודעים מהם החיים שה' מציע בפנינו, איננו יודעים גם מה פירושו של מוות, כמו שאיננו יודעים מה פירוש טוב ורע בעיני האלוהים, אנו נשארים עם הרגשה שעלינו להחליט מה הוא טוב ומה הוא רע ולבחור את אופי חיינו בדרך הזאת שנלך במה שנראה לנו טוב. אחרי מאה ועשרים שנה, כשנגיע לבית דין של מעלה ניווכח לדעת האם הבחירה שלנו היית הטובה או רעה, הייתה חיים או מוות. כעת עלינו להחליט לגבי עצמנו, כל אחד לגבי עצמו, מהי דרך החיים שבה הוא בוחר ללכת.
זו בחירה יום יומית, ויותר מזאת זו בחירה בכל רגע ורגע.
נבחן זאת בחיי היום יום שלנו.
בוקר של יום ראשון. הילדים מתחילים להתעורר ולבן שלנו, הקטן, לא מתחשק ללכת לבית הספר. אנחנו מתוחים, מה לעשות? עלינו ללכת לעבודה, עלינו לצאת מן הבית, האם ניתן להשאירו לבד בבית? מה יהיה? ועוד אלפי שאלות שמנצנצות במוחנו.
כאן נכנסת הבחירה הראשונה שלנו, בחירה שתשפיע על כל היום. אנחנו יכולים לבחור להתנהג כבוגרים מול הילד הקטן או שאנו יכולים לנהוג כילדים שווי ערך מול הילד שלנו ולתת לו לנצח אותנו עוד לפני שהתחלנו את המלחמה שלנו. אנו יכולים לבחור להתנהג כמו ילד ולהתעצבן. לצעוק, להכות, להעניש, לקלל ועוד אפשרויות שונות ומשונות. ברגע שהחלטנו להתעצבן, להיכנס לעצבים שלנו, אנו החלטנו, למעשה, להרים ידיים ולומר אנחנו איננו מסוגלים להתמודד עם ילד בן שש. הילד מעמיד בפנינו בעיה ואנו מיד מתקפלים ונסוגים אל הפינה הבטוחה של העצבנות, הכעס, והורסים לעצמנו את החיים. אנחנו שוכחים מי אנחנו ומי הוא.
אנחנו הורים, בוגרים, אנשים רציניים (כך לפחות אנו רוצים שיחשבו עלינו) שצריכים לחנך את הילדים שלנו והוא ילד קטן חסר ידע, חסר יכולת, חסר הבנה למה שקורה עמו, אבל הוא במצוקה. אנחנו כהורים חייבים לעזור לו לצאת מן המצוקה שלו ולהשתחרר ממנה לתמיד.
עצבים, רוגז, צעקות, קללות, וכל השאר לא יסייעו בנקודה הזאת. אם נשתמש בהם רק נרע את המצב ונקבע בילד שלנו את החששות והפחדים, נקבע בו את היכולת לשלוט בנו על ידי התנהגויותיו המוזרות, משום שאנו החלטנו להתעצבן.
ואנא, אל יאמר לי אחד מכם שלא ניתן לשלוט על העצבנות שלנו. במקום העבודה שלכם יכול להיות מנהל שמאד מעצבן ויורד לנשמתכם, אבל אתם זקוקים למקום העבודה הזה ולכן אתם נשארים רגועים ושלווים ועונים לו בנימוס למרות שהייתם רוצים לקרוע אותו לגזרים. מדוע אינכם יכולים לעשות את אותו דבר עם הילדים שלכם?
הסיבה היא מאד פשוטה, כאן אתם למעשה מחזירים לעצמכם את כבודכם האבוד, שאותו מנהל שלל מכם, על ידי השליטה, לכאורה, בילדים שלכם. השליטה שבאה על ידי הוצאת העצבים שלכם שיש לכם על המנהל שלכם על הילדים, כי אתם הולכים בעצמכם למקום שאינכם רוצים להיות בו, אינכם מאושרים שם, ואתם כבר נכנסים למתח של הצורך בשמירה על מקומכם במקום העבודה וכבר אתם מעוצבנים, עוד לפני שהגעתם למקום העבודה. אתם עדיין בבית והשפוטים שלכם הם הילדים.
לאחר מכן אתם מצדיקים את היצמדותכם למקום העבודה המזוויע שלכם בכך שאתם עושים זאת למען הילדים, למען המשפחה. ומה אפשר לעשות צריך פרנסה, וכו' ועוד כל מיני תירוצים מצוצים מן האצבע להצדקת מצבכם העלוב.
אתם שוכחים מה חשוב יותר ממה – מהם החיים ומהו המוות. החיים הם המשפחה שלכם שהקמתם ואינכם יכולים להיפרד ממנה. זה מרכז חייכם. העובדה היא דבר שולי וחסר ערך לחלוטין כשאנו מעמידים אותה מול המשפחה שלנו. אבל אנחנו עושים בדיוק את ההיפך. אנחנו מוכנים להתגרש ולפרק את המשפחה בגלל עבודה או הצעת עבודה שבת או בן הזוג לא מסכימים איתה. אנחנו מוכנים לפרק את המשפחה בגלל המחשבה שלנו על הקריירה, ואנחנו שוכחים כי הלכנו לכיוון העבודה הזה רק מפני שהמחשבות שלנו היו להיטיב עם המשפחה.
מה קרה לנו בדרך?
אבדנו שליטה.
אבדנו שליטה על עצמנו ועל חיינו.
וכך נראים חיינו כסבל מתמשך של עול אויבים – המנהל שלנו, הילדים שלנו, המורים בבית הספר, כולם לפתע פתאום אויבים שלנו שאנו צריכים לעבוד אותם. חיינו הופכים להיות קשים ועלובים רק על שום שלא בחרנו לחיות את החציים מתוך שמחה.
שמחה על כי זכינו להקים משפחה.
שמחה על שזכינו לקבל ילדים ולגדל אותם.
שמחה על שאנו בריאים ושלמים.
שמחה על כי אנו יכולים לשמוח ולבחור את השמחה כדרך חיים.
זו בדיוק צריכה להיות הדרך שבה נלך ואז אנחנו יכולים להיקרא עובדי אלוהים ולא עובדי אלילים. זו הדרך שעליה מדבר אלוהים בפסוקים הראשונים שבתחילת המאמר שבגללם חלים עלינו כל הרעות והקללות.
אבל רק אנחנו יכולים למנוע מהקללות הללו להתקיים בנו – אנחנו יכולים לבחור לחיות מתוך שמחה.
נתחיל בתוך המשפחה לחיות מתוך שמחה.
לספר לבן או בת הזוג שלנו עד כמה אנו מאושרים ושמחים שהם בני הזוג שלנו. כן אני יודע שרק אתמול בלילה כעסתם זה על זו ורבתם וכיצד אתם יכולים עכשיו לומר שאתם מאושרים עם בני הזוג שלכם?
זוט דרישה קשה ביותר. זו דרישה לא מציאותית.
נתחיל בכללי הסתגלות חדשים לחיים.
כל מה שאנחנו צריכים הוא לשנות את הגישה שלנו כלפי החיים שלנו. זו החלטה שעלינו לקבל על עצמנו מבלי לשתף אף אחד אחר בהחלטה הזאת. המשפט המוביל אותנו בנושא זה הוא: ברגע אחד ניתן לשנות גישה, ובאותו הרגע אפשר לשנות את כל החיים. שינוי גישה נעשה בתוככי המוח שלנו. שינוי גישה נעשה על ידי כך שאנו מחליטים שכל מה שהיה עד כה לא הוביל אותנו לשום מטרה טובה שרצינו ולכן יש לשנות את הגישה למשהו חדש, שכן יוביל אותנו אל המטרה הרצויה.
ברגע שהחלטנו לשנות גישה, באותו הרגע עלינו לחשוב ולתכנן מה אנחנו שוב לא עושים ממה שעשינו עד היום, ואז לחשוב מהן הפעולות החדשות שאנחנו כן עושים מהיום. גם לכך יש משפט מוביל: אם נמשיל לעשות את מה שכבר עשינו, ניפול תמיד לבורות בהם כבר היינו. כדי להשיג תוצאות חדשות, יש לעשות פעולות שונות.
לא בהכרח נראה מיד תוצאות חיוביות לשינויים שנעשה, יכול להיות שנצטרך לעשות עוד ועוד שינויים עד שנגיע לדרך הזהב שמובילה לחיים מאושרים. זה בסדר גמור. אבל ברור שלא ניתן להישאר תקועים בדרך הגרועה בה חיינו עד עתה.
חמישה כללים חשובים יובילו אתכם אל ההצלחה:
1. יצירת תוכנית חינוכית מובנית ומקובלת למשפחתכם ושמבוססת על הסכמה.
2. לטפח התקדמות בכל ענף שבו מי מהמשפחה מגלה עניין וכישרונות.
3. הכניסו למשפחה תוכן ומשמעות, צרו מסורת משפחתית מיוחדת לכם.
4. היו פעילים בתקשורת שלכם עם בני המשפחה.
5. למדו כיצד לנהל משברים.
כלל ראשון: יצירת תוכנית מובנית ומקובלת למשפחתכם שמבוססת על הסכמה.
העמידו את משפחתכם כמסגרת פרויקט חיים.
מה יותר חשוב שאתם תחיו ותהיו מקור אושר למשפחתכם או שתמותו וכל מה שיישאר מכם הוא זיכרון עלוב שנשכח עם הזמן. ואני מתייחס לזיכרון כעלוב ראשית משום שהוא דוהה עם הזמן ונשכח ושנית משום שהוא חדל מלהיות אפקטיבי בחיינו או בחיי מי שהיו המשפחה שלנו. כשאנו חיים אנו אלו שממשיכים להשפיע באופן קבוע על המשפחה שלנו. מסיבה זו אנו משנים את סדרי החשיבות של הדברים שאנו פועלים בהם: משפחה, עבודה, מחויבות משפחתית למשפחה המורחבת (קרי חם, חמות, דודים ודודות, אחים ואחיות), החברה החיצונית. כל אלו משפיעים על חיינו ולעיתים קרובות אנו מעמידים אותם במקום שגוי בסדר החשיבות שלהם.
לכן הכללים של יצירת תוכנית למשפחה כוללים את החוקים הבאים:
ערכו מחדש את זמן העבודה שלכם או ותרו על עבודה, עסק, על מנת ליצור זמן עבור משפחתכם. משפחתכם תמיד יותר חשובה מכל מקור הכנסה אחר.
שנו את סדרי היום שלכם כך שיהיה בידכם יותר זמן למשפחה. למשל, עבדו כאשר הילדים בבית הספר והיו בבית כאשר הם מגיעים מבית הספר. חזרו שוב לעבודה כשהם הולכים לפעילות של אחר הצהרים לחוגים, לתנועת נוער וכו' והיו בבית בערב כשהם חוזרים.
צרו מפגשים קבועים עם המשפחה ועמדו בהם. ערכו סעודות משותפות, לא רק בשבתות וחגים, אלא בכל ימות החול. לפחות ארוחת ערב אכלו תמיד כל המשפחה ביחד. צאו ביציאה משותפת לפעילויות חברתיות שונות, לטיולים קצרים, להליכה משותפת.
עזרו לילדיכם להעמיד ולהשיג לעצמם מטרות. על ידי יצירת האווירה המשפחתית הרצויה, תוכלו להתקרב אל ידיכם, לרכוש את אמונם בכם וליצור עמכם תקשורת של הבעת מחשבות ורצונות, כך תוכלו להביא את ילדיכם בקלות ליצור עמכם שיח שבו הם יעלו את חלומותיהם מבלי שתבטלו אותם כשטויות של ילדים, ואתם תובילו את השיחה לכך שהילד יבנה תוכנית להגשמת חלומו ויעמיד לעצמו מטרות ויעדים כיצד הוא מגיע אל הביצוע המושלם. זה ימנע מכם את הצורך לרדוף אחריהם עם שיעורי הבית, ועם שאר המטלות שהם חייבים בהם. יתר על כן תזכו לכך שהם יבצעו גם מטרות אחרות ששייכות לכלל המשפחה ולא רק לעצמם, כך שהם יפסיקו להיות אנוכיים.
אמצו בסבלנות דרך חשיבה שתוכלו להתחייב לה לזמן ארוך. דרך החשיבה המוצעת היא חשיבה חיובית. לראות את החיובי בכל מה שמתרחש, לדבר על החיובי וכך להוביל את כל המשפחה לפעילות חיובית.
לסיום אנחנו צריכים להבין שחינוך הוא בדיוק כמו פעילותו של הגנן עם שתיל העץ. בתחילה צריכים לתמוך בשתיל על ידי קשירתו לעמוד תומך כדי שיצמח ישר. לזבל ולהשקות באופן תדיר, לא יותר מדי אבל גם לא פחות מדי. ואם משקיעים את הטיפול הזה בצורה נכונה ומתוך שמחה העץ גדל בצורה הטובה ביותר. כך גם המשפחה שלנו.
כל זה נעשה כאשר אנו חיים מתוך שמחה ועובדים את ה' מתוך שמחה וכל הסובבים אותנו נדבקים בשמחה הזאת, ואז הקללות נעלמות והברכות מגיעות בעשרות ובאלפים.
כל מה שחשוב היא הבחירה הנכונה, ואת זה האלוהים השאיר לנו לעשות לבד.
בחירה טובה לכולם.
גד מאיר שמחוני
כוכב מאיר - המרכז לבריאות המשפחה
ייעוץ ניושאין, ייעוץ חינוכי, גישור, אימון אישי, סדנאות והרצאות
